<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימנים קע"ב — קע"ג</h1>
<h2>דף עז.</h2>
כהן שנשתמד וחזר בתשובה ונשא אשה ישראלי' והוליד ממנה בן, אם אותו בן ראוי לכהונה או אם נתחלל במעשה אביו. כך דעתי נוטה שאותו בן ראוי לקרות בתורה תחילה ולישא כפיו ולאכיל' חלה, דתנן [מנחות ק"ט ע"א], הכהני' ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנ' [מ"ב כ"ג] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח יי בירושלים, כ"א אכלו מצות בתוך אחיהם, הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבי', מדקתני הרי אילו כבעלי מומין, ש"מ מה בעל מום אין מתחלל וזרעו כשר, אף זה נמי אין מתחלל וזרעו כשר. ועוד שלא מצינו כהן שנעשה חלל, אלא א"כ יצירתו בעבירה, כדאמ' [קידושין ע"ח ע"א] מה לחלל שכן יצירתו בעבירתו, אבל כהן שנולד בכשרות אין מתחלל. ותנן נמי [סוטה כ"ג ע"א], כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל, ותניא, לא יחלל זרעו, אין לי אלא זרעו היא עצמה מניין, אמרת ק"ו ומה זרעו שלא עבר בו עבירה מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת, הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואין מתחלל, מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום, תאמר בהיא שמתחללת במקום אחר, אלמא כהן הנולד בכשרות אין מתחלל, הילכך אותו הבן כשר הוא.
ורבי' גרשם זצ"ל השיב לקהל טרייש, על כהן שנשתמד, מהו לקרות לתורה תחילה, כדי לחלל קדושתו של אברהם אבי' וקדוש' של אהרן, אינו ראוי להיות כהן לעלות לדוכן ולקרות בתורה תחילה, מפני שהודה לע"ז, וזהו שימושו, ותנן הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלי', ואין צרי' לומ' לדבר אחר, שנ' [מ"ב כ"ג] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח יי' בירושלים וגו', והרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלי' ובמקנת כסף ואינן מקריבי' עכ"ל המשנ' בפ' הרי עלי עשרון, ולשו' התשובה, מסקנ' הכי, שנ' [ויקרא כ"א] אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יקרב כי מום בו ולא וגו', וכת' [שם כ"ב] נבילה וטריפ' לא יאכל לטמאה בה וגו', וכת' [יחזקאל מ"ד] ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו, ואמ' בגמ' הת', א' רב יהודה כהן ששחט לע"ז אין קרבנו ריח ניחוח וכו', ומסי' שגג בזריקה רב נחמן אמ' קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמ' אין קרבנו ריח ניחוח וכו', ואזדו לטעמיהו הזיד בשחיטה רב נחמן א' קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמ' אין קרבנו ריח ניחוח, ואמ' רב נחמן מנא אמינא לה דתניא, כהן שעבד ע"ז ושב קרבנו ריח ניחוח, במאי אילימ' בשוגג, מאי ושב, שב ועומד הוא וכו', ורב ששת אמ' לעולם בשוגג, וה"ק שב מעיקרו, דכי עבד בשוגג עבד קרבנו ריח ניחוח, אם במזיד אין קרבנו ריח ניחוח בין שב בין לא שב. ותו קמיפלגי בהשתחוה לע"ז או בהודה לע"ז, ומשוי הת' צריכות' בכולהו, והילכת' כרב ששת. מדקאמ' אין צריך לומ' לדבר אחר, מכלל דבית חוניו לאו ע"ז, ומרע לכוחם של כהני הבעלי', והת' מספר כל העניין איך אירע, ומסיק שרץ אותו חוניו לאלכסנדריא של מצרים, מפני שרצו להרגו ובנה שם מזבח לשם ע"ז, וכששמעו חכמ' בדבר, אמ' ומה שלא ירד אלא באונס, בהצלת נפשו נקרא ע"ז עצמה, היורד מקדושתו שנקדש מבטן וחלל נזר אלהיו ושיחת ברית הלוי על אחת כמה וכמה וכו'. ועוד דאמ' רשב"ג מניין שאין הקב"ה מסכים בברכתו של כהן שנשתמ' ושחילל מקדושתו, מדכת' [מלאכי ב'] ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים וסמיך ליה אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמ' יי' צבאו' וגו', מאי כבוד לשמי אמר יי' צבאות, נאמ' במעשה העגל [שמות ל"ב] כי שיחת עמך אשר הוצאת מאר' מצרי' סרו מהר וגו', ונאמ' בפרש' זו [מלאכי שם], ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי וגו', וגם אנכי נתתי אתכם נבזים ושפלי' וגו', וא' רשב"ג נאמרו חילולין בפרש' כהני' ונאמרו חילולין בפרש' זו כדכת' [שם] בגדה יהודה ותועב' נעשת' בישר' ובירושלים כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר, וסמיך ליה יכרת יי' לאיש אשר יעשנ' ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה וגו' מניין שאין הגשה אלא כהן כת' הכא ומגישי מנחה וכת' הת' [מ"א י"ח] ויהי כעלות המנח' ויגש מה להלן בכהן גדול אף כאן נמי בכהן פסול שיצא מקדושתו. ע"כ לשו' תשוב' הגאון.
